השיעור השמיני

לפנים היה רעיון,

וככול רעיון הוא קדם למימוש.

קראנו לו א'.

הייתה זו הא' אימא, היה זה הא' אבא, וכן, הייתה זו א' האמונה הרבה.

ולאם ולאב נולדו בנים ובנות. קראנו להם ב' הבריאה, ב' הבנייה, ב' בראשית וב' שהיא בית בטוח כל כך.

בצד שלל המבנים, תמיד, ליוותה את הב' אותה א', אך גם ה' ההדרכה, 

אימא ואבא - בני אלמוות וה' יתברך, ששמו, מה שלא ניתן לו, מכל קצוות הקשת -
הוויה, הוליזם או הליקופטר,
לא יתפוס אותו לעולם.

...ולכם נאמר:
הנכם א' ה' ב' ה' אהובים ונאהבים בבריאה,
ברוכים ומבורכים,
ככול הילדים.

והכול, הכול אפשרי.

השיעור השביעי

לזנק מהמיטה

אל היום - - -  

זו האחריות

על האמת 

היחידה 

שניתנה לי.

השיעור השישי

 ועליתם בסולם,

וראיתם את התעסקויות חייכם ממעוף הציפור,

והבנתם כי צרת רבים אינה נחמה, היא פשוט צרה מרובה,

ובחרתם לוותר על אותו קושי

ולהיפרד מאותם משעבדים...

בברכה.

ופשטתם ידיכם, לאסוף, אחד, ועוד אחד, התגנבות של אומה.

וזיהיתם פניכם בהמון: זוהרות, מאירות;

והרוח קרירה.

השיעור החמישי

התבוננת לאחור בתמיהה: מי הוא זה שסטר לי? 

לא, בעצם, לא עשית זאת מעולם.

ההפך הוא הנכון: רצת ורצת ורצת כל חייך.

עד כדי כך, שמה שהתחיל כסטירה, גדל בחזיונך לאגרוף, ללבנה מעופפת, למשאית כפולה עם פצצה גרעינית וכלבת!

ועתה, לראשונה זה אלפי גלגולים, את עוצרת. מי זה שם? מה הוא רוצה?

אה סליחה אני רק שאלה, אומר הסוטר. 

אה סליחה, התפלק לי, לא בכוונה, אומר ומשפיל המבט.

רציתי לשאול אותך, כיצד כה יפה אצה רצה לך באמצע היום, קראתי לך עשרות פעם מאחור, 

ולא שמעת, אז נאלצתי...

סליחה...

סליחה... 

אפשר להציע לך תה קר או גלידה?

השיעור הרביעי

ואנו נכין בהם את אותם הרגלי חיים,
שיהוו בהם בנייה:
לבנה,
ועוד אחת,
ועוד אחת...
והם יקומו להביא בנו את אותה התעלות,
אוי פרמידה,
אוי רעמסס...
אוי שמא יגלו כי הבית הפך לכלוב!
ועמו גם אבד אותו כוח,
אבד, אך וישוב.

השיעור השלישי

עתה שהונחו יסודות הבית,

עתה שאחד הנני עם קולי;

ואותה האטמוספירה -

כיצד אחוש את נימי החיים -

זכותי,

וכורח,

לבחור. 

השיעור השני

ואת, נפשי, אומרת:
את הכול אוכל להכיל,
לו רק תניח לפני:
יד רכה,
אוהבת.

ואני לך, יקירתי,
את הדרך מפנה. מכול אותו לב ירקרק -
הנפתח אליך, עדי עד.

היי לי מצפן.
היי לי אם.
ואהיה לך: שגריר, ומנחם.